בספטמבר 1939 כבשו הסובייטים את פרוז’אני וביוני 1941 כבשוה הגרמנים. באוגוסט 1941 הוקם גטו בפרוז’אני ובינואר 1943 החל גירוש יהודי פרוז’אני לאושוויץ. “כאשר שאלו אותי בסלקציה בן כמה אני, אמרתי שאני יליד 1924 – מבוגר בשנה מכפי שהייתי. חשבתי שמוטב להגיד שאני כבר לא נער.” סיומה, אחיו של אברהם, נרצח בתאי הגזים כחודש וחצי לאחר הגעתם לאושוויץ. ביוני 1944 תכנן אברהם לברוח מאושוויץ עם שני שותפים. “ביום שקבענו לבריחה החלפנו את בגדי העצירים בבגדים אזרחיים ושתינו משקה חריף כדי לקבל אומץ וגם לחזק את סיפור-ההשתכרות שלנו, למקרה שיתפסונו. תוך כדי הכנות לבריחה, נקרה בדרכי ידיד בן עירי. כשעברתי על פניו, לחשתי: ‘אם תשמע הלילה אות אזעקה, תדע שברחתי’.” “בשעות אחרי-הצהריים חמקנו מן המחנה. נכנסנו לבור, וחבר כיסה אותנו בפח, פיזר עפר על הפח וזרה טבק, כדי שכלבי-הגישוש של האס-אס לא יוכלו לרחרח ולגלותנו. שמענו את צופרי האזעקה שהודיעו במחנה כי מחפשים נעדרים. שמענו את נביחותיהם של כלבי-הגישוש מעלינו. כלאנו את נשימתנו ולא העזנו להניד עפעף, לבל ישמעו אותנו. אולם מצבנו היה בלתי-נסבל. הבור היה קטן וכנראה שנסתמו פתחי האוורור שלו ולא יכולנו להישאר בו.”

לקריאת הביוגרפיה המלאה