English עברית
פרק שלישי: בצל צלב הקרס

 ב-24 ביוני 1941, בעוד אנו המומים ומשתדלים לעכל את החדשות, הגיעו הטנקים הגרמנים לפרוז'אני, שהיתה מרוחקת פחות מ-50 ק"מ מהגבול. הרוסים נמלטו מהאזור, כל עוד נפשם בם. חלק מהיהודים נמלטו אתם מזרחה, לשטח ברית-המועצות.
כאשר נכנס הצבא הגרמני לפרוז'אני, הסתגרו היהודים בבתיהם, שעה שהנוצרים יצאו לרחובות, לקדם בברכה את הצבא הכובש. מפי השמועות ידענו על אודות רדיפות וגזירות נגד יהודים בפולין הכבושה על-ידי הגרמנים, ויהודים רבים גורשו משטח הרייך לפולין, עוד לפני המלחמה. העדפנו לא להימצא בדרכם של הגרמנים, כאשר הגיעו לפרוז'אני.
מה שלא ידעתי בשעתו, נודע לי אחרי המלחמה. מחוז לומז'ה בפולין, וחלק מגרודנו, בין פרוסיה המזרחית שבצפון לבין הגנרלגוברנמוט שבדרום, שטח שהגרמנים קראו לו גנרלקומיסאריאט ביאליסטוק, שבמרכזו העיר ביאליסטוק - הפך למחוז משולב-לכאורה ברייך, מסופח לפרוסיה המזרחית.
חלוקה מנהלית זו גרמה לכך, שגורלנו היה בתחילה טוב מזה של תושבי החלק שסופח מינהלית לפולין ונקרא הפרוטקטוראט הפולני.
בעקבות הצבא הגרמני הפולש, הגיעו האיינזצגרופן, הכוחות המיוחדים ש"טיפלו" ביהודים. האיינזצגרופן הביאו עמם גזרות והתנפלויות על בתי יהודים, לשם שוד והתעללות. בשיתוף גורמים אנטישמיים ומשתפי-פעולה מן האוכלוסיה המקומית, ריכזו הגרמנים יהודים, ורצחו אלפים מהם ביריות ליד בורות גדולים. בתחילה היו שורפים את הגופות באותם בורות. אחר-כך פיתחו שיטות יעילות יותר.
עם האיינזצגרופן הגיע המינהל האזרחי הגרמני. אנשיו הקימו גיטאות בערים היהודיות.