עד לפרוץ המלחמה בהיותי בן 14 לא ידעתי הרבה על משפחות הורי.
ידעתי כי אמי היתה בת יחידה למשפחת גלפרן והיו לה קרובי משפחה שהיגרו לארצות הברית בשנות ה – 20 של המאה ה – 19.
ידעתי גם כי לאבי 2 אחים בארצות הברית שהיגרו לשם בתחילת המאה ה – 19 וסבתי מצד
אבי שהיתה בחיים ושנשלחה יחד איתנו לאושוויץ.
לאחר המלחמה בהיותי בפראג ניסיתי לחפש את קרובי בארצות הברית הן מצד אבי והן מצד אמי. יצרתי קשר עם משפחת ינוביץ שלפי מיטב ידיעתי גרו בניו יורק וכפי שנודע לי בני המשפחה היו פייגה-ביילה ושמואל ינוביץ ולהם 3 ילדים- נתן, צירה ויוסף.
הצלחתי גם ליצור קשר עם אחד האחים של אבי ששמו היה יוסף-דויד פרידברג וגר בנורפולק ווירג'יניה בארצות הברית. לשאלותי בקשר לאח השלישי ששמו היה הרשל, לא קיבלתי אף פעם תשובה.
הקשר עם משפחת ינוביץ נמשך במשך כל השנים והקשר עם דודי האח של אבי נותק.
לפני כשנה התחלתי לחפש מחדש את שורשי משפחתי באמצעות האינטרנט וחברות בארצות הברית העוסקות באיתור קרובי משפחה.
ביקשתי מידידים מנורפולק לבקר בבית לפי הכתובת שהייתה לי של דודי, אך התברר כי הבית לא קיים ובמקומו נבנה גורד שחקים והדיירים לא מכירים את דודי בכלל.
לאחר חיפושים רבים ובעיקר באמצעות הקהילה היהודית והנהלת בית הקברות בנורפולק הצלחתי להגיע לנתונים על המשפחה מצד אבי ולהלן התמונה:
דודי לא התחתן, לא השאיר משפחה ונהרג בתאונת דרכים בשנת 1968.
זה מתחיל מהרשל ושרה פרידברג שחיו בכפר ליד פרוז'אני ולהם 3 ילדים – לנה פרידברג (קנטר) (1870), דויד פרידברג (פרידמן) (1872) וקלמן פרידברג (1869) סבי ז"ל.
לנה ודויד היגרו לארצות הברית במחצית השניה של המאה ה – 18 והתיישבו בנורפולק ווירג'יניה. קלמן התחתן עם אסתר (סבתי) ולהם נולדו 3 בנים – דויד (1889), הרשל (1890) ומשה (1894) אבי.
דויד והרשל היגרו לארצות הברית בשנים 1907-1909.
משה התחתן עם צירה גלפרן בפרוז'אני ולהם נולדו 2 בנים – סיומה (1921) אחי, ואברהם (1925) – זה אנוכי.
לנה התחתנה עם רלף קנטר בנורפולק ווירג'יניה ולהם נולדו 7 ילדים – עמנואל (1897), הארי (1892), גליידיס (1909), רבקה (1904), קרול, אסתר ושרה.

להארי נולדו 2 ילדים הרי-לי (1926) ומרג'ורי (1930).
מרג'ורי היא הנינה היחידה להרשל ושרה ונכדה ללנה ורלף שעדיין בחיים וחיה בטקסס בארצות הברית.
דויד פרידברג (פרידמן) התחתן עם פאני ולהם נולדו 4 ילדים – האני, הארי, ציציליה ומלווין.
הֶרב ווינברג (1913) בנה היחידי של האני וג'ואן בן עמי (1935) הבת היחידה של ציצילה עדיין בחיים והם נינים להרשל ושרה ונכדים לדויד.
לסיכום –
4 נינים עדיין בחיים להרשל ושרה פרידברג והם: הֶרב (הרשל) ויינברג, מרג'ורי לוי, ג'ואן בן עמי ואברהם הרשלום – פרידברג (אנוכי).
למשפחת ינוביץ שההורים היו כנראה דודים של אמי נולדו 3 ילדים – נתן, צירה ויוסף, את כולם הכרתי ונפגשנו מספר רב של פעמים.
נתן הלך לעולמו ולא היו לו ילדים, צירה עדיין בחיים בגיל 104 וגם לה אין ילדים ויוסף שגם הלך לעולמו, השאיר 2 ילדים – שמואל ורות.
עם משפחת ינוביץ נפגשתי מספר פעמים בביקורי בארצות הברית ואני בקשרים איתם עד היום.

פעמים מספר ניסיתי לבקר בצ'כוסלובקיה לאחר שנעשיתי איש עסקים אבל השערים היו נעולים בפני. למעשה, הם היו נעולים בפני אף יותר משהיו נעולים בפני ישראלים אחרים, משום שבטופס הבקשה לוויזה עניתי בכנות ב"כן" על השאלה אם חייתי בעבר במדינה זו. המשטר הקומוניסטי לא ראה זאת בעין יפה.
לאחר שהשתחררה צ'כוסלובקיה מן הקומוניזם בתחילת שנות ה-90 חודשו היחסים הדיפלומטיים בין צ'כוסלובקיה ובין ישראל, ואני יכולתי שוב לנסוע לשם לביקור.
כשהתבססתי בחיים התחלתי להשקיע משאבים וזמן להנצחת שורשי בעיירת הולדתי פרוז'אני, מאבק ההישרדות במחנות הריכוז, הבריחות והשחרור בצ'כוסלובקיה.
בתקופת המשטרים הקומוניסטיים במזרח אירופה היה כמעט בלתי אפשרי לבקר במקומות אלה.
בשנת 1987, לאחר ביקור עסקי של כל המשפחה אצל שותפי העסקיים, חברת "וינקיה" בבלגיה, המשכתי עם בני לביקור באושוויץ. בעת הביקור באושוויץ קיבלתי מסמכים מקוריים בהם שמי מוזכר והבטחתי למנהל המוזיאון לרשום את זכרונותי למוזיאון.
הפולנים באותה תקופה איפשרו לאסירי אושוויץ לשעבר לבקר בפולין. לא ניתן היה לבקר בצ'כוסלובקיה ובעיר הולדתי פרוז'אני (שהיא כעת במדינת בלארוס). לאחר שהשתחררה צ'כוסלובקיה מן הקומוניזם בתחילת שנות ה-90 חודשו היחסים הדיפלומטיים בין צ'כוסלובקיה ובין ישראל. נשיא צ'כוסלובקיה, וצלב האוול, בא לביקור ממלכתי בישראל ואני הוזמנתי לקבלת הפנים שנערכה לכבודו. זמן קצר לאחר מכן הגשתי שוב בקשה לבקר בצ'כוסלובקיה והפעם הונפקה לי ויזה בלי כל בעיות.
בפעם הראשונה נסעתי לבדי כדי לנסות ולמצוא את כל מי שהכרתי בהיותי שם בשלהי מלחמת העולם השנייה ובשנים הראשונות שלאחריה. את רובם מצאתי וחידשתי את קשרי אתם.
חזרתי וביקרתי עם בני הבכור ועם בתי (בני הצעיר היה בצבא) כדי להראות להם את מחוזות עלומי, נתקבלתי בתור אורח רשמי ולרשותנו הועמדה מכונית שרד ונהג צמוד.
ביקרנו בחנות שבה הוסתרתי בבואי לפראג. החנות עדיין עמדה על תלה, אבל כשבאנו לשם היא היתה סגורה.
מפגש נוסף עם העבר היה במסגרת שחזור תולדות חיי לרגל הכנת הסרט "חיים מן האפר" ליום ההולדת השמונים שלי עם ילדי ונכדי וצוות הסרטה בבימויו של ידידי איציק קול ז"ל.

מסעי האחרון לפרוז'אני עם משלחת בני עירי היה לרגל חנוכת אתר ההנצחה בבית הקברות היהודי הישן בעיר, שנחרב.