נולדתי בעיירה פרוז'אני שבפולין, בשנת 1925, להורים שהשתקעו בה בתחילת המאה. הורי-צירה ומשה פרידברג - באו מכפרים באיזור, שבהם היתה בזמנו אוכלוסיה מעורבת והגויים היו מתנכלים לשכניהם היהודים, שודדים אותם ומדי פעם בפעם גם רוצחים אותם. רוב היהודים עברו, במרוצת הימים, מהכפרים לעיירות ולערים, שם היו חייהם בטוחים יותר ופרנסתם טובה יותר. כך התקבצה בפרוז'אני קהילה יהודית, שגדלה והלכה עד שמנתה כ-6,000 נפש - בעיירה שמנתה כ-8,000 תושבים. רוב התושבים האחרים היו רוסים לבנים, מיעוטם פולנים אשר רובם הובאו לשם על-ידי הממשל הפולני, למילוי תפקידי המנהל.

פרוז'אני לפני המלחמה - רחוב מגוריי
 

פרוז'אני נוסדה במאה ה-15, על-ידי פולנים לא-יהודיים. אגדות שונות הילכו בדבר מקורו של השם פרוז'אני. סביר ביותר כי נגזר משמו של הנהר פרוז'אנקה שזרם בעיירה בדרכו אל נהר המוחאביץ. יהודים התיישבו בפרוז'אני זמן קצר לאחר שהשתקעו הגויים במקום. ידוע כי היה בית כנסת בפרוז'אני בשנת 1463.
האוכלוסיה היהודית בפרוז'אני גדלה והלכה בהתמדה. ב-1873 חיו בה 2,575 יהודים - שהיוו 64.5% מהאוכלוסיה. ב-1921 היה מספר היהודים בפרוז'אני 4,152 - והם היוו 65.6% מכלל האוכלוסיה.
פרוז'אני היתה קרובה לבריסק (בריסק-דליטא בפי היהודים; זו ברסט-ליטובסק, בה נחתם חוזה-השלום הנפרד בין רוסיה לבין גרמניה, ב-3 במארס 1918, בתום מלחמת-העולם הראשונה).
אבי, משה, לא היה ציוני. אמי, צירה, שהיתה מעורה במוסדות צדקה ובארגונים קהילתיים אחרים, היתה קרובה לרעיונות הציוניים. אולם, בבית לא דיברו מעולם על הגשמה ציונית - עליה לארץ ישראל. בבית דיברו יידיש, אך את אחי סיומה ואותי רשמה אמא לבית-ספר עברי.
אחי ואני למדנו תחילה בבית-ספר היסודי "יבנה" ואחר-כך בגמנסיה "תרבות", בית-הספר "יבנה" והגמנסיה היו בריחוק כמה מאות מטרים מביתנו - מרחק הליכה קצר.